הכי חדשים
הכי פופולריים השבוע
הכי נצפים

פינק פלויד

ארץ לאום : אנגליה
נולד : יום שישי, ינואר 1, 1965
תחום : להקה


        
פינק פלויד
צפיות : 2859

 Pink Floyd היא להקת רוק בריטית שפעלה מסוף שנות השישים עד אמצע שנות התשעים. היא נחשבת לאחת הלהקות המשפיעות והמצליחות ביותר של שנות השבעים ושנות השמונים. עד ימינו המוזיקה הייחודית של פינק פלויד ממשיכה להשפיע על מוזיקת הרוק ואף על מוזיקה אלקטרונית. פינק פלויד נודעים בזכות הופעות הענק התיאטרליות שלהם, המילים הפילוסופיות בשיריהם, התמונות המפורסמות על עטיפות אלבומיהם, ומוזיקה ייחודית המשלבת בין רוק מתקדם, רוק פסיכדלי, רוק כבד ובלוז. שם הלהקה הוא שילוב שמם של שני אמני בלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל, וככל הנראה נהגה על ידי סיד בארט.

הלהקה החלה את דרכה כאשר שלושה סטודנטים לאדריכלות: גיטריסט בשם רוג'ר ווטרס, קלידן בשם ריצ'רד רייט, מתופף בשם ניק מייסון, ושני חברים נוספים - בסיסט בשם קלייב מטקאלף וזמרת בשם ג'ולייט גייל הקימו בשנת 1963  להקה בשם Sigma 6 ששינתה את שמה מספר פעמים. בשנת 1965 עזבו שני האחרונים, ולשלושת הסטודנטים הצטרף סיד בארט. בארט הפך במהרה למנהיגה של הלהקה, והחליט לשנות את שמה - בהתחלה לThe Pink Floyd Sound, לאחד מכן The Pink Floyd ולבסוף Pink Floyd.

בתחילת דרכה כללה הלהקה 5 חברים: ווטרס, בארט, רייט, מייסון וגיטריסט בשם בוב קלוז, כשבארט היה הסולן הראשי וגיטריסט המשנה, וווטרס הפך לנגן הבס של הלהקה. בעקבות הצעתו של המרצה שלהם לאדריכלות באוניברסיטה, מייק לאונרד, עברו החמישה להתגורר יחדיו בדירה בבניין בו גר לאונרד עצמו. לאונרד, שהיה ארכיטקט, עסק באותה העת בניסויים שונים של אפקטים ויזואלים. הוא השתמש במקרן ובעצמים שונים אותם הקרין באמצעותו על גבי מסך. בשלב כלשהוא אף הביע לאונרד את רצונו להצטרף ללהקה, אולם חבריה דחו אותו בנימוס. בוב קלוז עזב את הלהקה מיד בראשית דרכה, והספיק להקליט עימה שיר אחד בלבד (Lucy Leave), מן הראשונים והאלמונים שחיבר בארט. לאחר עזיבתו של קלוז, הפך בארט לגיטריסט הראשי של הלהקה. הרביעייה המשיכה בדרכה, וערכה נסיונות בתחום הצליל והאפקט הוויזואלי.

חברי הלהקה שיתפו פעולה עם לאונרד, כאשר ניגנו קשת של צלילים נסיוניים, מוזרים ופסיכדלים, בזמן שהאחרון הקרין אפקטים ויזואלים שונים על מסך גדול. כך נולד אלמנט הקול המשולב עם האפקטים הוויזואלים ברקע שילווה אותם בהמשך דרכם. בתחילת דרכה השתייכה פינק פלויד לזרם "תרבות הנגד" (Counterculture), אשר ביטויה החזק ביותר היה ב"מחתרת" של לונדון בכלל ובמועדון ה-UFO הלונדוני הפסיכדלי בפרט, בו מצאה פינק פלויד את תהילתה הראשונית. בתחילה, לא ניגנה הלהקה שירים כלל - עיסוקה המרכזי היה מציאת ויצירת צלילים מיוחדים ככל האפשר, תוך התבססות בעיקר על אלתור ועל מניפולציה באפקטים קוליים. לכך הצטרפה המצגת הוויזואלית המרשימה שהוקרנה היישר על הנגנים. מאז לא ויתרה פינק פלויד על האפקטים החזותיים המרשימים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהופעותיהם.

הקריירה המוזיקלית המקצוענית של פינק פלויד החלה בשנת 1967 כאשר חברת התקליטים Columbia (חברת הבת של EMI) החתימה את פינק פלויד על חוזה ארוך טווח. בחודש מרץ של אותה שנה יצא הסינגל הראשון של פינק פלויד , Arnold Layne, והתברג ברשימת 20 הראשונים, אף על פי שהיה זה שיר סקנדליסטי העוסק בטרנסווסטיט (חברת נעוריו של בארט טענה שהמדובר בסיפור אמיתי על אדם שהכירה בקיימברידג') שנהג לגנוב בגדי נשים מחבלי כביסה וללבוש אותם, ולא התאים כלל לסגנונות המוזיקליים הרווחים באותה תקופה. גם הסינגל השני, See Emily Play, נחל הצלחה והגיע עד למקום השישי במצעד הבריטי, ביוני אותה שנה. השיר נכתב על נערה היפית מורדת, בתו של לורד מכובד, אותה הכיר בארט במועדון ה-UFO בלונדון. שני השירים, פרי עטו של בארט, ניחנו בנגינה פסיכדלית עם ליריקה הומוריסטית משהו, על סף השגעון.

בינואר 1977 יצא האלבום Animals. אלבום זה סימן את תחילת סופה של פינק פלויד כמארג יצירתי אחד. האלבום היה פרויקט כמעט עצמאי של ווטרס, כאשר יתר חברי הלהקה השתתפו בו בעיקר על תקן נגנים, ותרמו מעט ליצירות של האלבום. היה זה אלבום פוליטי ביקורתי נוקב, שהיה מבוסס ברובו על חזונו הקודר של הסופר ג'ורג' אורוול (הספרים חוות החיות ו-1984), ואשר ביטא נאמנה את מחשבותיו והשקפתו של ווטרס. אלבום זה נחשב לפחות מוצלח מקודמיו, הן מוזיקלית והן מסחרית. גם סבב ההופעות שליווה את האלבום לא היה מוצלח במיוחד ורק הגדיל את תחושת הניכור של ווטרס, אשר הפך לאדם מריר וקשה לבריות, ובעיקר לחבריו בלהקה.

חברי הלהקה פנו כל אחד לדרכו לאחר סבב ההופעות הזה, ונדמה שהיו עוברות עוד שנים ארוכות לפני שהיו מתאחדים שוב אילולא היו מפסידים סכום כסף גדול בגלל רואה החשבון שלהם, אנדרו וורבורג. ניהולו הרשלני של האחרון הביא אותם למצב בו היו זקוקים לממון נוסף, וכך נכנסו בשנת 1978 לאולפן ההקלטות יחד עם מפיק חדש - בוב אזרין. אזרין הוזמן על מנת לגשר בין ווטרס וגילמור, שנראה היה שחתול שחור עבר ביניהם. התוצאה הסופית הייתה האלבום The Wall ("החומה"), אולי אופרת הרוק הידועה ביותר, שגם נכתבה כמעט כולה על ידי ווטרס. למעשה, היה זה אלבום כפול, ובעקבות זאת מדובר באלבום הנמכר ביותר של פינק פלויד, כאשר מביאים בחשבון את שני חלקיו. אלבום זה הפיק שניים משיריה המפורסמים ביותר של הלהקה: another Brick In The Wall, pt. 2, ו-Comfortably Numb. באלבום זה ניכרת המרירות והעצב אשר אפיינו את ווטרס באותה התקופה. הוא התרכז בעיקר בילדותו הקשה של ווטרס ובגעגועיו לאביו (אביו, אריק פלטשר ווטרס, היה לוחם חי"ר אשר נהרג בקרב באנזיו שבאיטליה במלחמת העולם השנייה, ולמעשה הכיר את ווטרס הצעיר עד גיל 5 חודשים בלבד), החיים לצד אמו אשר הגבילה אותו כמעט בכל תחום אפשרי, בית הספר, אשתו שבגדה בו ונטשה אותו, הסמים ועוד. אלבום זה זכה להצלחה חובקת עולם.

על אף ההצלחה המסחררת הלהקה התפרקה למעשה. גילמור בחר להפגש עם ווטרס רק בנסיבות מקצועיות בלבד, וזה האחרון סילק את רייט מהלהקה, אך המשיך להעסיקו כקלידן בשכר, ככל הנראה בגלל התמכרותו לקוקאין. באופן אירוני, רייט היה היחיד שהרוויח כסף מההופעות של "החומה", שהיו כה יקרות שלמרות הרווחים הלהקה הפסידה כסף. במקביל, החל ווטרס לעבוד יחד עם הבמאי אלן פארקר על סרט המבוסס על האלבום. בפברואר 1982 יצא הסרט לאקרנים. הוא אמנם זכה לביקורות בינוניות, אך הפך במהרה לשובר קופות. בהקרנת הבכורה זכו המעריצים לראות את חברי הלהקה ביחד, ללא רייט שנזרק. הסרט עורר שערוריות רבות, ולבסוף אף בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שהוא משחית את הנוער.

לקראת אמצע 1983 יצא האלבום האחרון של הלהקה עם ווטרס - The Final Cut. למעשה, היה זה אלבום בלעדי של ווטרס. שאר חברי הלהקה כמעט שלא תרמו דבר לאלבום מלבד המתופף מייסון, גם לא בהקלטות, ולכן ווטרס נעזר בנגנים שכירים. למרות זאת השתמש ווטרס בשמה של הלהקה באלבום. האלבום היה בינוני וווטרס בחר לא לקדם אותו בסיבוב הופעות, אלא פנה לקריירת הסולו שלו, כמו יתר חברי הלהקה. בדצמבר 1985 הודיע ווטרס שהוא עוזב את הלהקה רשמית, והתפנה סופית לקריירת הסולו המדשדשת שלו.

למרות זאת, כאשר שמע על פרויקט חדש של הלהקה (כולל רייט, שהוחזר על ידי גילמור), החליט ווטרס לתבוע את יתר חבריה, בעיקר על הזכות של שימוש בשם "פינק פלויד", והפסיד במאבק המשפטי.

בשנת 1987 יצא האלבום A Momentary Lapse of Reason פרי עבודתם של דייוויד גילמור וניק מייסון, אשר ניסה לחקות את הצליל הישן של פינק פלויד. אלבום זה הפך להצלחה מסחרית גדולה, וגם מסע ההופעות שקידם את האלבום נחשב לאחד מהמוצלחים בהיסטוריה. ווטרס, מצידו, שיחרר אלבום סולו משלו, בשם Radio K.A.O.S, והרים את הפקת "החומה בברלין", ההופעה הפוליטית המתוקשרת משנת 1990 בשיתוף אמנים מפורסמים רבים. בכך הראה לשאר חברי הלהקה שגם לו יש עדיין מה להציע. שנה לאחר מכן (1988) הוציאה הלהקה אלבום הופעות בשם Delicate Sound of Thunder. אלבום זה הוקלט בסיבוב ההופעות שנערך לאחר צאת האלבום A Momentary Lapse of Reason ובו ביצעה הלהקה את מיטב להיטיה.

ב1994 יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה - The Division Bell. היה זה אלבום שבלוני שנטה לחזור על מוטיבים ישנים של הלהקה. הוא לא היה רע, אולם לא הזכיר אפילו במעט את האלבומים המוצלחים של הפלויד משנות ה-70. יש המכנים את האלבום הזה "אלבום שיקומי" של הפלויד, ובעיקר של רייט, שנגמל בינתיים מהקוקאין.

ב- 1995 יוצא אלבום הופעות נוסף ללהקה תחת השם Pulse.זהו אלבום כפול אשר הוקלט ממספר הופעות באירופה ובו מבצעת הלהקה את מיטב להיטיה ובין היתר מבצעת הלהקה את האלבום The Dark Side Of The Moon ברציפות ממש כמו באלבום המקורי.

ב-2001 יצא אוסף כפול בשם Echoes, שהשירים בו עברו רימסטר ושולבו זה בזה כך שנראו כהמשכים זה של זה. רשימת השירים לאלבום נידונה בקפידה בין עורכי הדין של ווטרס ושל הלהקה.

ב-2002, פגש ווטרס במקרה את מייסון בחוף הים. השניים החליטו לסיים את המריבות המתמשכות ואף ניגנו בהופעה אחת ביחד.

ב-אוקטובר 2004 בהתבסס על נתוני מכירות האלבומים והופעות נבחרה פינק פלויד על ידי המגזין הבריטי הנודע "Q" כהלהקה הגדולה ביותר בכל הזמנים.

במקביל לאותו הזמן החלו לשאת פרי גישושים מצד חברי הלהקה בנפרד עם רוג'ר ווטרס בדבר איחוד אפשרי ביניהם ודובר על הפקת אלבום אולפן חדש ומסע הופעות בהרכב המלא. הלהקה הופיעה לראשונה עם ווטרס ב-2 ביולי 2005 במסגרת מופע הרוק "לייב 8", למען מדינות אפריקה, לאחר 24 שנים שלא הופיעו יחד.

ב-15 בספטמבר 2008 הלך לעולמו קלידן הלהקה ריצ'רד רייט בן ה-65, לאחר מאבק במחלת הסרטן.

שם האלבום שנת הוצאה  
Echoes The Best of Pink Floyd 2001
אוסף , אלבום כפול.
Echoes The Best of Pink Floyd
Is There Anybody Out There 2000
The Wall Live 1980-81
Is There Anybody Out There
Pulse (Live) 1995
אוסף שהדיסק השני כולו מהאלבום The Dark Side of the Moon.
Pulse (Live)
In London 1966-67 (Live) 1995
יצא בבריטניה בלבד. Intersteller Drive , Nick's Boogie ,
In London 1966-67 (Live)
The Division Bell 1994
The Division Bell
Shine On 1992
מארז אלבומים.
Shine On
Delicate Sound of Thunder (Live) 1988
Delicate Sound of Thunder (Live)
A Momentary Lapse of Reason 1987
A Momentary Lapse of Reason
Works 1983
יצא רק בארה"ב.
Works
The Final Cut 1983
The Final Cut
A Collection of Great Dance Songs 1981
A Collection of Great Dance Songs
The Wall 1979
אלבום כפול.
The Wall
Animals 1977
Animals
Wish You Were Here 1975
אולי האלבום הכי טוב שלהם.
Wish You Were Here
Masters of Rock Volume 1 1974
יצא רק באירופה.
Masters of Rock Volume 1
Dark Side of the Moon 1973
Dark Side of the Moon
A Nice Pair 1973
אריזה חדשה לשני האלבומים הראשונים של פינק פלויד. Disk 1: The Piper at the Gates of Dawn Disk 2: A Saucerful of Secrets
A Nice Pair
Obscured by Clouds 1972
Obscured by Clouds
Relics 1971
Relics
Meddle 1971
Meddle
Zabriskie Point 1970
Zabriskie Point
Atom Heart Mother 1970
Atom Heart Mother
More 1969
More
Ummagumma 1969
Ummagumma
A Saucerful of Secrets 1968
A Saucerful of Secrets
The Piper at the Gates of Dawn 1967
The Piper at the Gates of Dawn
תגיות
קטגוריות
סלבס לפי מדינות

אין להעתיק את האתר או כל חלק ממנו ללא אישור בכתב מראש Copyright © 2008 כל הזכויות שמורות | קישורים | אודות | צור קשר